בתמונה למעלה- שריפה במבוא מודיעים- יט אייר תשעט- 2019
העצה נגד השריפות זה רק שריפת הפאות בכל עיר ועיר. אם אנחנו נשרוף הקב"ה לא ישרוף את הבתים שלנו – רבותי זה רק ההקדמה שהקב"ה מראה לנו – מה שהערביים לא שרפו בכל השנה אני ישרוף ביום אחד. וזה אזהרה מן השמים מה שיכול ח"ו לבוא בעולם כמו שאמר החפץ חיים זי"ע.
עד עכשיו חשבו שהערבים אשמים על כל השריפות של הבלונים ועוד, וכבר שילמו כסף לערבים והכל בשקט – עכשיו הקב"ה לוקח את הטבע הבריאה שלו ומראה לנו שזה לא הערביים הכל אני ה'
ואם לא רצו להאמין לכל הגימטריות שהכל בגלל הפאה הנכרית, מראה לנו הקב"ה שאין שום מקרה וטבע בעולם הנעשית מאליהם.
צריכים להפוך את העולם זה דבר פשוט כל כך – הקב"ה משלם מידה כנגד מידה – אתם לא רוצים לשרוף הפאות של עבודה זרה שכתוב בתורה "אבד תאבדון את כל המקומות":
אז תדעו נאמנה שכל הבתים שהשתחוו לעבודה זרה של הפאות הם בסכנה נוראה.
בספרי ובמכילתא דברים יב, א–ג ("אבד תאבדון"). השמדת עבודה זרה במשנת עבודה זרה, פרקים ג–ד ("כל הצלמים").
ב. "אבד תאבדון": ספרי מול מכילתא לדברים
בדברים יב, ב–ג מופיעה החובה החריפה והמפורטת ביותר של השמדת עבודה זרה: "אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים, אשר אתם ירשים אותם, את אלהיהם, על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת על עץ רענן. ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסלי אלהיהם תגדעון, ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". אנו רואים בזה חובת כליה ואיבוד, ל"כל המקומות אשר עבדו שם הגוים",
"אבד תאבדום" (דברים יב, ב) – אף ההרים אף הגבעות אף הימים אף הנהרות אף המדברות במשמע, תלמוד לומר"ונתצתם וגו' (שם, ג) מה אלו מיוחדין שיש בהן תפיסת יד עבודה זרה הרי הן בכלל כלֵה ואבֵד, אף כל שיש בו תפיסת יד עבודה זרה כלה ואבד.
במכילתא: "כלה ואבד".
הפסוק בדברים יב, מחייב אשירה בשרפה, במכילתא כחובת שריפה החלה על עבודה זרה בכלל.
"בכל אלהי מצרים", אעשה שפטים אני ה'.
אם אתם לא תשרפו את הפאות שלכם אני ישרוף את כל הבתים שלכם שאמרו שם ברכות לעבודה זרה , ועשו את הסדרים ושמחות לעבודה זרה.
וכן כל הבתי ספר שהמורות באות עם פאה נכרית ועם בגדים של הגויות מפריז כולם דינם בשריפה,
"עבודה זרה שקולה ככל המצוות שבתורה" כמבואר במכילתא דר"י, שם (בהוריות ח ע"א). והקשר במכילתא הוא הקדמת לקיחת הפסח לשחיטתו ארבעה ימים: "לפי שהיו ישראל שטופין בעבודה זרה במצרים".
וכן "כל המודה בעבודה זרה כופר בעשר מצוות".
ר' ישמעאל מפרש שם אף את דין הכרת על חטא שבמזיד ("והנפש אשר תעשה ביד רמה") כמתייחסת לעבודה זרה דווקא,
בספרי במדבר קיא (עמ' 116). ובספרי דברים נד (עמ' 122): "כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה".
ובספרי במדבר קיב (עמ' 121): "ר' ישמעאל אומר בעבודה זרה הכתוב מדבר שנאמר: 'כי דבר ה' בזה' – שביזה על דיבור הראשון שנאמר למשה מפי הקב'ה, שנאמר: 'אנכי ה' אל'יך', 'לא יהיה לך'". וכן בהוריות ח' ע"א–ע"ב: "דבי ר' ישמעאל תנא: 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה' – אי-זו היא מצוה שהיא בדבורו של מקום וצואה על ידי משה, הוי אומר זו עבודה זרה. דבי ר' ישמעאל תנא: 'למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם' – אי-זו היא מצוה שהיא תחלה הוי אומר זו עבודה זרה". על דרשות אלו, ותפיסת דבי ר' ישמעאל את "אנוכי" ו"לא יהיה לך" כדיבור אחד, פותח, שעניינו עבודה זרה.
בספרי זוטא טו, לא (עמ' 287; "עבודה זרה קודם לכל הכריתות".
