דרשות האדמור מהאלמין – פרשת פקודי- חותמו של הקב"ה- אמת

 

 

רעידת אדמה 9 פה נטמן פאה נכרית האדמור מהאלמין

כל הבתי חיים כתוב פ"נ פאה נכרית כולם השתגעו מה קורה כאן – כן, חצי מילון נפטרו בגלל פאה נכרית

 

להורדה: תמלול שיעור מספר 2 על חותמו של הקבה אמת על השאלות לאשה תמימה

כאן מדבר האדמור מהאלמין

שיעורים חדשים

שיעור מספר 1

מהספר החדש "חותמו של הקב"ה אמת"

וכאן נגלה את כל האמת בע"ה כמו שאמר הצדיק הקדוש מלאך ה' צבקות רבי אהרן מבלזא זיע"א, אחרי מלחמת העולם השניה עכשיו אנחנו מחלקים ואומרים ללכת בפאה נכרית, אבל יבוא זמן שיצטרכו ללכת נגד הפאות עם מקלות, והיות וזכיתי לקבל בשבתות מידו הקדוש זי"ע כשהייתי בן 3 שנים והייתי מתחת השולחן, ומה שזרק מפה קדשו אכלתי, ונתן לי ביד קדשו חלה וכו', לכן אני מרגיש שאני צריך לעשות את העבודה, להלחם במקלות, ונגיד את האמת לאמיתו, עד שכולם יבינו איפו הם, בקדושה, או בסטרא אחרא.

מי שרוצה לדעת את הסוד הגדול למה אמרתי 770

דרשות נגד פאה נכרית, ולמה עשינו 400 ניגונים נגד פאה נכרית, ולמה עשינו 400 ספרים וקונטריסים נגד פאה נכרית, כמו שעשה אברהם אבינו ע"ה 400 פרקים על עבודה זרה, והכל עם התמדה וחשק גדול מאוד שאני לא יכול להפסיק וללכת נגד פרצות אחרות, ואפילו אחרי שנשבר לי רגל אחד עם יסורים גדולים מאוד – ואמרתי עם היסורים האלו 400 דרשות, ואחר כך נפלתי מהמטה, וקיבלתי מכות כמעט על כל הגוף, וחשבו שכל הצלעות נשברו, וב"ה שרק אצבע אחת ברגל ימין היה חשש שבר ועוד כמה אצבעות שקיבלו מכות טובות והיה לי גם דלקת ריאות, וכל פעם שהשתעלתי באמצע הדרשות, הרגשתי את כל הצלעות, יסורים עצומים שאין לתאר, ואני יודע כל הסיבות למה ה' עשה את זה, כדי שאגמור השתי ספרים הכתר והכבוד לחי עולמים 520 דרשות נגד הפאה הנכרית, והסיפור באריכות – ואין לי זמן להאריך, כי אני באמצע לגמור את 400 ספרים, שכבר עשינו, וצריכים רק לסדר את זה לדפוס. לכן לא אריך בסיפורים, ובענינים גבוהים. ואל תחשבו שאני צדיק, אני עוד רחוק מאוד מזה, כי אני מרגיש בעצמי שאני חייב על 82 אנשים חדשים חרדים שמקבלים כל יום מחלת הסרטן והבית חולים אומרים שזה מכת חרדים – וכל יום מתים 82 אנשים בכל הארץ – ואני כבר לא מדבר ממחלות אחרות חדשות שלא היה בעולם עד היום הזה, כך אומרים הבתי חולים, וכל זה תשמעו בשלוחה 22 ב99 שלוחות מכל הצדיקים הקדושים זיע"א.

להבין כל זה, תשמעו את הקול קורא הזה ממרן שר התורה מלאך ה' צבאות הבית ישראל, והאדמור הקדוש מלעלוב וכל שאר 12 הצדיקים שחתמו ביחד עם הבית ישראל זיע"א.

מורי ורבותי! היום ב"ה כולנו חכמים כולנו נבונים יודעי תורה ומצות, לכן כל אחד מחויב על פי ההלכה לבדוק את הענין הנורא הזה של הפאה נכרית שכל השואה בא בגלל זה, וב"ה יש כבר 400 ספרים על הפאה הנכרית, ועשרות ספרים ועלונים על העבודה זרה של הפאה, ומי שהולכים בפאה נכרית אצלו, או הילדים, או הנכדים, או הנינים, האבא והסבא צריך לשלם את המחיר הנורא, שהקב"ה אמר לנו בעשרת הדברות אנכי ה"א לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, וכו' כי ה"א אלוקיך קל קנא, והקב"ה נוקם על זה, ולא מוחל, תראו ברש"י הקדוש זי"ע ובמפרשים, לכן כל אחד שלומד תורה הקדושה יפסיק תיכף ללמוד מה שלומד [שלא ילך כל הלימוד לסטרא אחרא, כמו שאמר הרב שך זצ"ל בכנס הגדול, וגם אמר שם שאם לא יתקנו את הצניעות יבוא שואה על ישראל ח"ו],  ומי ששייך להקב"ה אומרת התורה הקדושה מי לה' אלי, ויתחילו ללמוד מה שכתוב בעשרת הדברות לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, ותשמעו את הדרשות בשלוחה 22 מכל הצדיקים מה שאמרו על הפאה, לפני שהיה עבודה זרה.

והיום שזה כבר ברור מיליון אחוז שזה עבודה זרה [הגם שאין נפקא מינה גדול על זה – בין כך הפאה בלי עבודה זרה, זה גילוי עריות ושפיכות דמים, כך אמרו לנו מאות צדיקים קדושים וטהורים בעלי רוח הקודש זי"ע, שתשמעו בשלוחה 22].

לכן אם אתם רוצים לדעת, מי שייך להקב"ה, ומי שייך לסטרא אחרא רח"ל.

כל אחד מחויב לשמוע את  כל השלוחה 22, כי אנחנו בסוף לפני מלחמת עולם ושואה, ולא יעזור לנו שום תירוצים בע מע און א שאקל מיט די פלייצע ולא תוכלו להגיד, לא שמענו, לא ידענו, לא אמרו לנו, מי לה' אלי, כל אחד יגיד לכל האנשים נשים וטף לשמוע בקו שומרי החומות, הכל מה שהשטן מכין לנו ומבלבל לנו את המוח.

מורי ורבותי, יש לי לימוד זכות גדול על כל אלו שלא רוצים לשמוע, כי הם אוכלים בשר בהמה וזה נבילות וטריפות חלב ודם, ואפילו העופות גם רובם נבילות וטריפות חוץ מכמה שחיטות קטנות – ואם אתם שומעים שרב או רבי גדול אוכל בשר בשר בהמה או משחיטות טריפות, אל תלכו אחריו, כי הוא גם כן שוגג, ואני מוכן ללכת לכל רב ורבי לגלות לו את האמת, ואם אני לא צודק יקבל 36 אלף ₪. לכן המוח של אלו מטומטם עד שלא שומע כבר, אפילו שיודע שהכל עבודה זרה.

ואל תחשבו בגלל שהבסתא שלכם הלכה עם פאה בגלל זה זה מותר?

כי הסבתות שלנו באו ממלחמת עולם, וכמעט שלא האמינו בכלום, והלכו בשערות גלויות, לכן הרבה רבניות הלכו בפאות, והאדמורים והרבנים האמיתיים לא יכלו לפעול אצליהם, והרבה צדיקים חילקו אז, אחרי המלחמה פאות, ואמרו ללכת עם פאות, כמו הצדיק הקדוש מבעלזא מסאמטמאר מצאנז ועוד זיע"א,

ובארצות הברית כשהתחתנתי בשנת תשכ"ד לא היו בוויליאמסבורג מחמש אלף אנשים, רק 4 נשות צדקניות שהלכו עם מטפחת, ואחת מהן הייתה הרבנית הצדקת מסטמאר, וכל הסיפור שלי עם רבינו הקדוש רבינו יואל זיע"א תשמעו בשלוחה 22, ותראו בספר מי לה' אלי שיצא לאור בשנת תשע"ח.

בזכות נשים צדקניות נגאל בקרוב ממש בב"א.

הסודות הגדולות שלא שמעתם מעולם תשמעו בעזרת השם בשיעור חותמו של הקב"ה אמת, מספר 2   3 4

 

——

ב"ה שיעור מספר 2 על חותמו של הקב"ה אמת

אשה שאלה כמה שאלות:

ונגיד להם תשובה בע"ה, בהמשכים:

וזה אחד השאלות, ובאמצע נתרץ עוד כמה שאלות בע"ה.

וזה אחת השאלות:

אני מדקדקת בקיום המצוות, הכשר מהודר, הכנסת אורחים, תוספת שבת, גמ"ח… האם זה כזה נורא אם הצניעות שלי לא 'משהו'?

תשובה:
למעשה הצניעות הינה המצוה העיקרית והיסודית של בת ישראל. הקב"ה שונא זימה ואוהב את הצניעות יותר מהכל, ככתוב במדרש תנחומא ובפסיקתא רבתי שאין לך יפה וחביב לפני הקב"ה מן הצניעות.

ואם יהיה לי כח אסביר את זה יותר כמו שבאמת צריך להסביר!

מובא במדרש רבה שברא הקב"ה את האשה מן הצלע לפי שהוא מקום צנוע, ועל כל אבר שברא בה אמר: תהא אשה צנועה. הסמ"ק למד מהפסוק: והיה מחניך קדוש, שיש להיות בכל דבר בצניעות. וכתב האדמו"ר דת"י שבכל רגע שאשה לבושה בצניעות ומכוונת לקיים בזה מצוה היא זוכה לשכר.

מובא ב'חסד לאלפים' שכמעט כל עונש האשה בעוה"ז ובעוה"ב וזכייתה לעולם-הבא תלוי בצניעות.

ב'שערי תשובה' נכתב שמי שאינו נזהר מחטא ידוע, אע"פ שנזהר מכל העבירות שבתורה, נקרא מומר לדבר אחד, ונמנה מהפושעים, וגדול עונו מנשוא, כמו שיאמר העבד לאדונו, כל אשר תאמר אלי אעשה זולת דבר אחד, כבר שבר עול אדוניו מעליו. וכתב 'החפץ חיים' שהמומר לדבר אחד אין לו חלק לעולם הבא, והדגיש שכל-שכן באיסור חוסר-הצניעות שמצד עצמו הוא גדול. פסקו גדולי הדור שההולכות בחוסר-צניעות נכללות בגדר מחטיאי-הרבים, ומובא בהרמב"ם שמחטיאי הרבים אין להם חלק לעולם הבא.

אמר הרב שבדרון זצ"ל שהמתפללת בחוסר-צניעות, תפילתה תועבה. וכתב ה'שומר אמונים': האשה שאינה נוהגת בצניעות, אינה פועלת מאומה בכל החומרות שלה, וח"ו תשקע בשאול תחתיות.

ומביא 'האביר יעקב' מהזוה"ק: שמי שאין בו יראת ה' מצד העריות, אין שום יראת ה' בשום-דבר אחר שורה עליו, שמי שיש בידו פגם העריות, כל העבירות האחרות ששומר עצמו מהם וכל המצוות שקיים כולם בטלים ומבוטלים. שעיקר הבית הוא היסוד שלו, אם היסוד חזק, כל הבנין הבנוי עליו חזק, ואם היסוד פגום, הבנין נופל.

היסוד אצל הגבר הוא שמירת הברית, והיסוד אצל האשה הוא צניעותה, וראי לאילו ברכות זוכה האשה המדקדקת בצניעותה מהזוה"ק: לכל הברכות והישועות ברוחני ובגשמי, להצלחה, לבנים צדיקים וחשובים, בריאות, עושר, נחת מהילדים ועוד.

ומה שאתם אומרים שאתם שייכים לקהילה ששם הולכים כך, יש הרבה תשובות בדבר, ראשית צריכים לדעת שכל הצדיקים האמיתיים בלי שום חולק יצאו נגד הפאה נכרית בכל הדורות, ואין שום היתר על זה, רק ההיתר של עבר עבירה ושינה בה נעשית לו כהיתר, ואם יש מי שיכול להראות לי שאין אני צודק יכול לקבל ממני 36 אלף ₪, ועוד אחד שמפרסם שנותן 36 אלף דולר, ועד עכשיו לא היה אחד שזכה בכסף הזה, כי אי אפשר לומר על חזיר שזה מותר.

ואותו הדבר זה עם הכשרות מי שיכול להראות לי שאני לא צודק מה שאני צועק על הבדצי"ם ועל בשר בהמה שזה טרף גם יקבל 18.000 ₪.

ובאמת יכול להיות רק דבר אחד שזה שלא מבין שהפאה טריפה, זה בגלל שאוכל בשר טרף, או אכל בשר טרף חלב ודם, ממילא המוח שלו מטומטם, אבל אפילו כשהמוח מטומטם, אי אפשר להיות אם מחפשים את האמת באמת, ושומעים את כל הדרשות על הצניעות, אי אפשר שלא יכנס בלב, כי דברים קדושים היוצאים מפי כל גדולי הדורות בעלי רוח הקודש, צריך להיכנס בכל מוח, אפילו שהוא מטומטם, ואם תשמעו כל הדרשות, וגם הדרשות נגד רבני ובעלי בתים של הערב רב, מה שכתוב עליהם 172 פעמים בזוהר הקדוש, ו130 פעמים בכל ספרי תלמידי בעל שם טוב הקדוש, אי אפשר שלא יבין לאיפה הוא שייך, אם לקדושה או לסטרא אחרא. תשמעו 139 דרשות על הערב רב.

ורק עכשיו גמרנו 76 כרכים של לערך קרוב לאלף קבצים נגד הפאה הנכרית, עוד לפני שידעו שזה עבודה זרה.

ובע"ה מקוים השבוע יכנסו כמה ספרים לדפוס, ואדרבה אם יש לכם מייל אתם מקבלים הכל בחינם.

וכן יש לנו בשלוחה 22 ברשימה אחת 520 דרשות שאמרתי מכל הצדיקים, מה שאמרו וכתבו בשתי מאות שנים האחרונים.

בואו וניתן לכם דוגמא!

חסיד גור שאל אותי למה אתם מבלבלים את הראש עם הפאה נכרית, הלא זה מנהג שלנו ללכת בפאה נכרית!

עניתי לו לא מצאת את הכתובת הנכונה, כי אני גם חסיד גור, ובגור היה צדיק גדול וקדוש שקראו לו שר גדול בתורה משרפי מעלה כ"ק האדמו"ר הבית ישראל האם שמעתם ממנו?

אני כמובן שמעתי ממנו, וגם הכרתי אותו.

שאלתי אותו האם שמעת מהשפת אמת שגם היה צדיק גאון וקדוש, האם שמעתם ממנו?

ענה לי אני לומד מספריו הקדושים!

היה צדיק וקדוש שקראו לו הלעלעווער רבי הקדוש האם שמעתם ממנו? כן בוודאי!

עניתי לו בואו ונשמע מה הם כותבים:

אז תכנסו בשלוחה 22 ותשמעו הכל.

ומה ששאלתם אם צריך לזרוק ביצים ואשפה על נשים שהולכות עם פאה, זה לא בכלל הדרך שלנו לזרוק דברים ולבייש ח"ו, כי ועמך כולם צדיקים רק לא יודעים, או ששומעים לדברי הערב רב ונופלים בפח, כמו שהיה עם עגל הזהב.

למשל בשנת תשמ"ד הייתי בשמחה בשבת ברחוב השומר בבני ברק, והלכתי עם הילדים שלי בשבת אחרי התפילה ועבר דזשיפ, ושני אברכים צעקו שבת בקול גדול, הנהג נעצר, ולקח ברזל, ובא לשני אברכים ושבר להם את שני הרגלים, ונפלו, וצעק עליהם עשיתי לך משהו, למה אתה צועק עלי, הוא בכלל לא יודע מה זה שבת, האם אמרת לו מה זה שבת?

כך אני מלמד זכות על עם ישראל, שאין לנו היום מנהיגים אמיתיים שיגידו את האמת, ולפעמים יש מנהיגים אמיתיים שהם יודעים, ומפחדים להגיד, כי חושבים שאבותי כבר אמרו, ולא שמעו בקולו, ואיך ישמעו בקולי?

וממילא משאירים הכל לאלו שכן מוחים ואומרים את האמת, ומי שרוצה לשמוע את האמת, יש לו איפה לשמוע ב"ה, ולכן אנו מוסרים את הנפש ומביאים מכל הצדיקים, שכולם שייכים אליהם, ומי שמחפש את האמת יגיע בע"ה.

אבל היום שכל גדולי ישראל פסקו שהפאה תקרובת עבודה זרה, זאת אומרת שעד עכשיו היה הפאה רק גילוי עריות ושפיכות דמים, שבשביל זה באה השואה, והיום עולה לנו הפאה של עבודה זרה 30.000 אלף קרבנות ממחלה הנוראה בכל שנה, ויש עוד שאר המחלות שבאה מהעבירה שכתוב בעשרת הדברות לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, כי השם אלוקיך א-ל קנא – ורש"י אומר שהקב"ה לא מוחל על עבודה זרה.

ותשמעו את הסיפורים של קיבלתי ונושעתי כאן בשלוחה 22

ותשמעו איך שמחלת הסרטן ברח כהרף עין, כשהאמה זרקה את הפאה ולבשה מטפחת, ואלו שאין יודעים צריכים לגלות להם, להציל את ילדיהם, וכן בכל שאר המחלות החדשות, ואלו שכן יודעים את הסוד למה באים המחלות הגדולות האלו, שבכל יום נפטרים ל"ע 82 אנשים צעירים וצעירות ילדים וילדות בשביל העון הזה, ולא מורידים את הפאה, אפילו שילדיהם הם בין מות לחיים ל"ע, הם מקריבים את ילדים שלהם למולך. שכבר דיברנו מזה באריכות בקו בשלוחה של שידוכים.

ונדבר קצת על הפאה שעוד לא היה עבודה זרה, ונספר לכם על הלעלווער רבי זי"ע, שאחרי השואה שהרבה צדיקים אמרו ללכת עם פאות, הבעלזער רבי הצאנזער רבי הסאטמר רבי ועוד צדיקים זי"ע, כי אז הלכו עם שערות גלויות, ורצו לכסות את הערוה, לכן חילקו פיאות, ואז היה חילוק גדול, שעל הפאה הזאת ראו שזה לא שערות, וכך הרבה צדיקים חילקו פאות, אבל בדורנו אין התירוץ הזה.

ונספר לכם סיפור שבספר הכתר והכבוד לחי עולמים כתוב מכ"ק אדמור מלעלוב זי"ע, מחותן שלנו להבחל"ח אמר בזה הלשון: אני מבקש שיפרסמו בשמי שמוטב שהבעל יגזור את פיאותיו ואת זקנו מאשר שהאשה תלך עם פאה [וכמובן שהכוונה באופן שאין איסור על פי שולחן ערוך].

ובלשונו הטהור מען זאל מפרסם זיין אין מיין נאמען אז עס איז בעסער אז דער מאן זאל אפשערן די בארד מיט די פיאות איידער די ווייב זאל גיין מיט א שייטעל.

ואמר זו הפעם הראשונה שאני כל כך רוצה לחתום על כרוז, ותשמעו כל זה באריכות בשלוחה 22 המשך הדברים.

סיפרתי את זה לבן שלי בקיצור, ולא אמרתי המילים האלה [וכמובן שהכוונה באופן שאין איסור על פי שולחן ערוך].

ומובא בספר הכתר והכבוד ששמע מפי תלמידו הצדיק רבי זלמן בריזל זצ"ל קרוב שלי,

הבן שלי טילפן להמחבר של הספר שהוא גאון גדול, וכתב הרבה ספרים, ושאל אותו בדיוק הסיפור, וענה לו המחבר שסיפר לו הצדיק רבי זלמן בריזל בשם רבי אברהם בריזל זי"ע, שזה שרצה מאוד לחתום אמר שזה פעם הראשונה שחתם דבר שנוגע למשפחה שלו, והמחבר שאל את כ"ק האדמו"ר הצדיק מאמשנוב שליט"א אם כדאי לכתוב את זה, והאם זה לא שאלה של לשון הרע על המשפחה?

וענה הצדיק מאמשינוב שליט"א אם מסבירים שהמצב היה אחרת אחרי המלחמה כמו שהסברנו אז אין שאלה של לשון הרע.

ולכן אני אומר ומגלה את האמת, והוא לא היה היחיד אלא כל הצדיקים אסרו את הפאה, ונכדיהם לא שומעים בקוליהם, כמו שתשמעו בשלוחה 22 – ובאותו הסיבה אני גם נלחם על זה, בגלל הילדים והנכדים והנינים שלי, שידעו שאני לא מסכים אם הם הולכים כך, וכבר אמרתי להם שאני לא יהיה סנדק, ולא ילך לחתונה, ולא יהיה מסדר קידושין בל"נ, מי שתלך עם פאה או פריזעט, אני לא יהיה שותף לעבודה זרה.

ואם תשמעו ותראו שלא הלכתי לחתונה, או ברית מילה, ושמחות של הנכדים שלי, תדעו ששם יש עבודה זרה! ולכן לא הלכתי, שלא יגידו שהייתי חולה, ובגלל זה לא הלכתי, ואני אומר במפורש לגלות את האמת ברבים, שידעו מי לה' אלי!

ולמדתי מהצדיק הקדוש הלעלעווער רבי זי"ע שאני גם ידבר למשפחה שלי כמו שהוא זצ"ל כתב בחשק גדול וחתם דבר שנוגע למשפחה שלו, וכך למדתי מכל הצדיקים הקדושים שתשמעו בשלוחה 22 שלא הלכו לשמחות לא סנדקאות ולא חתונה לאלו שהלכו אפילו עם פריזעט בגימטריה שייטל, ויותר גרוע משייטל.

ומי שרוצה לדעת האמת יש לנו כעת 76 ספרים מוכנים לשלוח להם. ואנחנו עוד באמצע לערוך עוד ספרים – תשאירו הודעה בשלוחה 9.

בע"ה נמשיך עם הסברים בשיעורים הבאים בע"ה

ב"ה לעולם אמן ואמן

שיעור מספר 3 חותמו של הקב"ה אמת

נזכיר רק כמה צדיקים שהבאתי בדרשות בקיצור:

שזה רק על פאה לפני שהיה עבודה זרה, ואז זה היה רק גילוי עריות ושפיכות דמים!

ומה אמרו על הפאה הצדיקים הקדושים!

בַּעַל בֵּית אַהֲרֹן מִקַארְלִין זִי"עַ: "הַמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בָּעוֹלָם כְּפִי הִתְפַּשְּׁטוּת הַפֵּאָה

רַשִׁ"י זְצוּקַ"ל (בְּפֵרוּשׁ עַל יְשַׁעְיָהוּ ג', כד): "מָקוֹם שֶׁהָיוּ פֵּאוֹת נָכְרִיּוֹת, שָׁם תִּהְיֶה מַכָּה הַמְקָרַחַת אֶת הָרֹאשׁ".

הַמַהַרְשַׁ"ם מִבֶּרְאזַ'ן זְצוּקַ"ל: "יֵשׁ לְהִזָּהֵר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ נֶגֶד אִשָּׁה הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּפֵאָה".

אַדְמוֹ"ר מִצַּאנְז קְלוֹיזְנְבּוּרְג זְצוּקַ"ל: "גְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים אוֹסְרִים מִדִּינָא לָצֵאת בְּפֵאָה נָכְרִית!"

הַיַעֲבֵ"ץ זַצַ"ל: "פֵּאָה נָכְרִית שֶׁבְּמָקוֹם שְׂעָרָה עוֹמֶדֶת, הֲרֵי הִיא כִּשְׂעָרָה מַמָּשׁ!", וממשיך, וכל מי מיוצאי חלצי שיעבור על דברי צוואתי ואזהרתי זאת, לא יקרא שמי עליו, בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם לא תחד כבודי, ובשם ישראל לא יכונה!!!

כן, כך הלשון הקדוש שלו, נדפס ביעב"ץ בהגהותיו לסידורו "עמודי שמים", נדפס בסוף הסידור עמוד ק"ב משנת תשכ"ו. ובספר הכתר והכבוד דף ל

רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב רֹקַח מִבֶּעלְזְא זִי"עַ: "כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם רוֹאֶה הֵיטֵב שֶּׁאֵין חִלּוּק בֵּין שְׂעָרוֹת עַצְמָן לַפֵּאָה נָכְרִית שֶׁנִּקְרָא שֵׁיְיטְעל".

אַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זְצוּקַ"ל: "אִשָּׁה שֶׁהוֹלֶכֶת עִם פֵּאָה הִיא בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוֹלֶכֶת עִם שַׂעֲרוֹתֶיהָ רח"ל".

 

אַדְמוֹ"ר מִסְטְרָאפְּקוֹב זְצוּקַ"ל: "הָדֵק הֵיטֵב שֶׁגַּם הַשִּׁלְטֵי גִּבּוֹרִים סוֹבֵר כְּוָותַיְיהוּ דְּאָסוּר".

הָרַב שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי וָואזְנֶר זְצוּקַ"ל: "וּמַה נוֹאֲלוּ אֵלּוּ הַמְבַקְשִׁים לָהֶם קוּלוֹת תַּחַת מַסְוֶה שֶׁל כִּסּוּי רֹאשׁ מְדֻמֶּה".

אַדְמוֹ"ר ר' יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא זְצוּקַ"ל: "הַאִם אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת לְרַמּוֹת אֶת הַקָּבָּ"ה בְּפֵאָה וּכְאִלּוּ בָּזֶה אַתֶּן יוֹצְאוֹת יְדֵי חוֹבַת כִּסּוּי רֹאשׁ".

הָרַב בֶּן צִיּוֹן מוּצַפִי שְׁלִיטָ"א: "לְכָל יְהוּדִיָּה זֶה אָסוּר כִּי זֶה סֵמֶל הַפְּרִיצוּת וְהַתַּאֲוָה".

אַדְמוֹ"ר רַבִּי חַיִּים מָרְדְּכַי מִנַּדְבוֹרְנָא זְצוּקַ"ל: "רַבּוֹת נִכְשָׁלוֹת מֵחֹסֶר יְדִיעַת חֹמֶר הָאִסּוּר וְגַם מַחְטִיאוֹת אֶת הָרַבִּים בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה!"

הָרַב שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל: "הָאֵשֶׁת תַּלְמִיד חָכָם הַזּוֹ רוֹצָה לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ סוֹטָה".

רַבִּי נֹחַ חַיִּים צְבִי זַצַ"ל בַּעַל עֲצֵי אֲרָזִים: "פָּשׁוּט דְּאָסוּר לְאִשָּׁה נְשׂוּאָה לְהִתְקַשֵּׁט בְּפֵאָה נָכְרִית וְהַמּוֹרִים הֶיתֵּר חֳדָשִׁים מִקָּרוֹב עֲתִידִים לִתֵּן אֶת הַדִּין".

הַגְרָ"א מִוִּילְנָא זְצוּקַ"ל: "פֵּאָה נָכְרִית פֵּרוּשׁ – שֶּׁאֵין לָהּ שֵׂעָר נוֹטֶלֶת שֵׂעָר וּמַכְנֶסֶת תַּחַת הַצָּעִיף כְּדֵי שֶׁתִּתְרָאֶה בַּעֲלַת שֵׂעָר".

בַּעַל יֵיטַב לֵב מֵסִיגֶעט זְצוּקַ"ל: "הֲלֹא שֵׂעָר אָסוּר, וְאִם הוּא נַעֲשָׂה בְּאֹפֶן כִּי יִדְמֶה לְשֵׂעָר, אִם כֵּן הַכֹּל אֶחָד הוּא".

בַּעַל יְסוֹד הָעֲבוֹדָה מִסְּלוֹנִים זִי"עַ: "מֵהַמְצִיאוּת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַפֵּאָה אֲסוּרָה מִדְּאוֹרָיְיתָא".

בַּעַל "חַקַל יִצְחָק" מֵסְפִּינְקֶא זִי"עַ: "בְּוַדַּאי אִסּוּר גָּמוּר הוּא! וְהָעוֹבֶרֶת יוֹצֵאת בְּלִי כְּתֻבָּה!"

מַגֵּפָה – פֵּאָה נָכְרִית: בִּשְׂדֵי חֶמֶד כָּתַב (ס"ב) שֶׁכָּתַב כִּי עָוֹן זֶה מֵבִיא מַגֵּפָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן מִפְּנֵי גִּלּוּי פְּאַת הַנָּשִׁים. וּבַעֲלָהּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִקְרָא רָשָׁע, אוֹתִיּוֹת שֵׂעָר. וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, "שֶׁבַע" לִרְמֹז שֶׁתֵּרֵד לְשֶׁבַע מַדְרֵגוֹת גֵּיהִנֹּם עַל יְדֵי זֶה עכדה"ק, וְהוּבָא דְּבָרָיו בַּחֲקַל יִצְחָק סִימָן (פ"ב).

 

רבותי האם למדתם פעם אלף בית?

אָלֶף בֵּית: מַה יְהוּדִי לוֹמֵד בַּהַתְחָלָה?

קָמֶץ אַלֶף אָ

מַה זֶה קָמֶץ? רָאשֵׁי תֵּבוֹת קְלִיפָה מְכַשֵּׁפָה צָרָעַת!

אַלֶף רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָסוּר לִלְבֹּשׁ פֵּאָה!

 

עַל כֻּלָּנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְלִלְבֹּשׁ מִטְפָּחוֹת צְנוּעוֹת וַחֲצָאִיּוֹת אֲרֻכּוֹת וְגַרְבַּיִם שְׁחוֹרִים וְעָבִים, וּבְכָךְ נְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרוֹת, וְלֹא נַסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן
לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה!

אַדְמוֹ"ר רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף וַיְס מֵסְפִּינְקֶא זְצוּקַ"ל: "הוּא דָּמִי מַמָּשׁ לְשֵׂעָר שֶׁלָּהּ, עַל כֵּן יֵשׁ בָּהּ אִסּוּר דְּאוֹרָיְיתָא, מִשּׁוּם פְּרִיצוּת! כְּמוֹ בְּרֹאשׁ פָּרוּעַ לְגַמְרֵי"!

יְלָדוֹת בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר צוֹעֲקוֹת עַל הַמּוֹרָה, הַמּוֹרָה! הַפֵּאָה זּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶּׁאַתְּ לֹא תִּלְבְּשִׁי מִטְפַּחַת, אֲנַחְנוּ לֹא נִלְמַד וְלֹא נִתְפַּלֵּל נֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה! אִם אַתְּ רוֹצֶה לָלֶכֶת עִם פֵּאָה, תֵּלְכִי לִהְיוֹת מוֹרָה בְּבָתֵּי  הַכְּמָרִים! שָׁם מְקוֹמֵךְ!

אִמָּא, הַאִם לֹא שָׁמַעְתְּ כִּי כָּל הַפֵּאוֹת הֵם עֲבוֹדָה זָרָה? וְאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל וְלוֹמַר בְּרָכוֹת וְקִדּוּשׁ נֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה! מַה אֲנַחְנוּ בְּבָתֵּי הַכְּמָרִים? שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲבוֹדָה זָרָה? אֲנַחְנוּ נִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְלֹא נֹאמַר שׁוּם דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה נֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה!

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל!

לֹא לְהִתְאָרֵס לְבָחוּר שֶׁרוֹצֶה פֵּאָה, הוּא מְקֻלְקָל וְרָשָׁע, כָּךְ פָּסַק מָרָן רַבִּי עוֹבַדְיָה יוֹסֵף וְעוֹד
114 פּוֹסְקִים.

מִצְעָד הַתּוֹעֵבָה הַחֲרֵדִי: צְּאוּ וְהַפְגִּינוּ נֶגֶד מִצְעָד הַתּוֹעֵבָה שֶׁמִּתְחַלֵּל בְּכָל מָקוֹם עַל יְדֵי הַנָּשִׁים הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת בִּפְרִיצוּת נוֹרָאָה, בְּהֶכְשֵׁר כִּבְיָכוֹל שֶׁל אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה, וּמְנַהֲלֵי הַסֶּמִינָרִים, וְהָעַסְקָנִים נֶגֶד גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת.

בַּת עַמִּי, אֵיךְ תּוּכְלִי לְהַחֲרִישׁ וּכְבוֹד ה' מִתְחַלֵּל בְּכָל מָקוֹם בְּעַזּוּת וְחֻצְפָּה, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים וְאִם תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת מָרָה הִיא אַחֲרִיתֵךָ. לָכֵן כֻּלָּנוּ נִהְיֶה שָׁם כֻּלָּנוּ נַפְגִין וְנִמְחֶה, נֶגֶד הַבֵּית יַעֲקֹב וְהַסֶּמִינָרִים, וְהַנָּשִׁים הַפְּרוּצוֹת, וּבְכָךְ נְבַטֵּל אֶת כָּל הַגְּזֵרוֹת, בּוֹאוֹ וְנִשְׂרוֹף אֶת הַפֵּאוֹת, בְּמַעֲמַד קִדּוּשׁ ה' גָּדוֹל בביתר עילית!!!

הִזְדַּעֲזַעִי אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עַל הַפֶּשַׁע הַנִּתְעָב שֶׁל מְנַהֲלֵי הַסֶּמִינָרִים, שֶׁמַּחְטִיאִים אֶת בְּנוֹת שלנו בִּפְרִיצוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַפֵּאוֹת הַנָּכְרִיּוֹת.

הִזְדַּעֲזַעִי אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עַל הַפֶּשַׁע הַנִּתְעָב שֶׁל הָרָאשִׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁמַּחְטִיאִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּפְרִיצוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַפֵּאוֹת הַנָּכְרִיּוֹת!

הִזְדַּעֲזַעִי אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עַל הַפֶּשַׁע הַנִּתְעָב שֶׁל הָרָאשִׁי יְשִׁיבוֹת הָרְשָׁעִים, הָעֵרֶב רַב וְהָעֲמָלֵקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל הַדּוֹר, שֶׁמַּחְטִיאִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּפְרִיצוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַפֵּאוֹת הַנָּכְרִיּוֹת!

הִזְדַּעֲזַעִי אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עַל הַפֶּשַׁע הַנִּתְעָב שֶׁל הָרָאשִׁי יְשִׁיבוֹת, שֶׁמַּחְטִיאִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּפְרִיצוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַפֵּאוֹת הַנָּכְרִיּוֹת, וְלָמָּה מִתְפַּלְּאִים שֶׁיֵּשׁ גִּיּוּס? הֲלֹא הַחֲזוֹן אִישׁ אָמַר: כָּל הַגְּזֵרָה שֶׁל הַגִּיּוּס הִיא בִּגְלַל הַלְּבוּשׁ הַפָּרוּץ שֶׁל הַנָּשִׁים.

מִי יִהְיֶה אָשֵׁם עַל 130 אֶלֶף טִילִים שֶׁחַס וְשָׁלוֹם וְיְשׁוּגְרוּ לְעֵבֶר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וּמִי יִהְיֶה אָשֵׁם עַל פִּצְצַת אָטוֹם שֶׁתִּפֹּל חַס וְשָׁלוֹם? אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ! אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ הָרוֹצְחִים!שֶׁלֹּא שָׂרְפוּ אֶת  הָעֲבוֹדָה זָרָה הַפֵּאָה הַנָּכְרִית.

מִצְוַת: מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד מִן הָעוֹלָם עֲבוֹדָה זָרָה (סַנְהֶדְרִין צ א; רַמְבַּ"ם עֲבוֹדָה זָרָה ז א; טוש"ע יוֹרֶה דֵּעָה קטו יד), דְּהַיְנוּ הַפְּסִילִים וְהָאֲשֵׁרוֹת (רְאֵה עֵרֶךְ אֲשֵׁרָה), וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁעָבְדוּ לָהֶם (רְאֵה
עֵרֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה).

מִצְוָה לְאַבֵּד כָּל הַבִּנְיָנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן הַמִּזְבְּחוֹת וְהַמַּצֵּבוֹת, וְכָל הֲנַעֲשֶׂה לִכְבוֹדָהּ, כְּגוֹן הַתִּקְרוֹבֶת שֶׁמַּקְרִיבִים לְפָנֶיהָ (רְאֵה עֵרֶךְ תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה), וְכֵן כְּלֵי תַשְׁמִשָׁה (רְאֵה עֵרֶךְ מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה), מִצְוָה לְאַבְּדָם שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן (שְׁמוֹת לד יג), וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ (בַּמִּדְבָּר לג נב), וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ (דְּבָרִים ז ה). אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם
וְגוֹ' וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וְגוֹ' (שָׁם יב ב – ג).

רוֹב מוֹנֵי הַמִּצְוֹת מָנוּ אֶת כָּל הָאִיבּוּדִים הַלָּלוּ בְּמִצְוָה אַחַת (סֵפֶר הַמִּצְוֹת עֲשֵׂה קפה; סְמַ"ג עֲשִׂין יד; חִנּוּךְ תלו). וּמֵהַגְּאוֹנִים יֵשׁ שֶּׁמָּנוּ שְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה: לִשְׂרֹף צוּרוֹת אֱלִילִים; לְגַדֵּעַ אֲשֵׁרוֹת אֱלִילִים (בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת הַקְדָּמָה עַמוּד יז קכה-קכו).

מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד מִן הָעוֹלָם עֲבוֹדָה זָרָה, וְיֵשׁ שֶּׁמָּנוּ שֶׁבַע מִצְווֹת: לְאַבֵּד שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה; לְשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתָם; לְגַדֵּעַ אֲשֵׁרָה; לִשְׂרֹף אֲשֵׁרָה; לְהַשְׁמִיד בָּמוֹתָם; לְנַתֵּץ מִזְבְּחוֹתָם; לְאַבֵּד כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לַעֲבוֹדָה זָרָה (סְמַ"ק לז – מג).

מִי שֶׁיֵּשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ לְבַעֵר הָעֲבוֹדָה  זָרָה עוֹבֵר עַל מִצְוָה  זוֹ (חִנּוּךְ תלו).

מִי לַה' אֵלַי, מִי לֹא יֶחֱרַד בְּעָמְדֵנוּ בִּתְקוּפָה בּוֹעֶרֶת כָּזֶה שֶׁנַּפְשׁוֹת יְקָרִים וּבָנִים נֶאֱמָנִים לַה' יוֹרְדִים מֵהַדַּת וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל בָּא מֵהַפֵּאָה נָכְרִית וְהָעֲבוֹדָה זָרָה בַּבַּיִת וּבָרְחוֹבוֹת.

תְּפִלָּה לְהַצָּלָה מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הַפֵּאָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַבָּא רַחוּם הַצֵּל נָא אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּפֵאָה נָכְרִית הַמְּבִיאָה אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה לַבַּיִת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ רוּחַ טְהֹרָה שֶׁלֹּא נַגִּיד בְּרָכָה וְשׁוּם דְּבַר קְדֻשָּׁה נֶגֶד הַפֵּאָה הַנָּכְרִית…

בְּסֵפֶר "פְּאֵר הַדּוֹר" (עַמוּד יז) בְּהֶקְשֵׁר לִפְעִילוּתוֹ שֶׁל הַחֲזוֹן אִישׁ נֶגֶד גִּיּוּס בָּנוֹת, מוּבָא בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "לְפֶתַע קָם הַחֲזוֹן אִישׁ מִכִּסְאוֹ, עֵינָיו צוֹפִיּוֹת לְמֶרְחַקִּים, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ: 'בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לוּ הֱיִיתֶן מַשְׁקִיעוֹת אוֹתוֹ כּוֹחַ, אוֹתָהּ מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁגִּלִּיתֶן בַּהַפְגָנָה, שָׁנָה אַחַת קֹדֶם, בְּעֵת נִכְנַס לְמַחֲנֵנוּ הַלְּבוּשׁ הֲלֹא צָנוּעַ שֶׁל קִצּוּר אוֹרֶךָ הַשְּׂמָלוֹת וְהַחֲצָאִיּוֹת!!! וִהְיִיתֶן נִלְחָמוֹת בְּעֹז וְשׁוֹמְרוֹת עַל חוֹמַת צְנִיעוּתְכֶן – לֹא הָיְתָה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת וְיוֹרֶדֶת עָלֵינוּ הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל גִּיּוּס בָּנוֹת וְשֵׁרוּת לְאוּמִּי", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַטָּהוֹר.

גְּזֵרַת הַגִּיּוּס – בִּגְלַל הַפֵּאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֶחָד מֵצַדִּיקֵי הַדּוֹר שְׁלִיטָ"א, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְאֵין סָפֵק שֶׁכָּל הַגְּזֵרָה נֶגֶד בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת הַמִּתְחוֹלֶלֶת בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ הִיא כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁנְּשׁוֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת בְּפֵאוֹת וּמַכְשִׁילוֹת אֶת הָרַבִּים. וּכְבָר עוֹרְרוּ כָּל גְּדוֹלֵי דּוֹרֵנוּ שֶׁזּוֹ הַסִּבָּה הָעִקָּרִית שֶׁהַתּוֹרָה בְּיָמֵינוּ לֹא מְגִינָה וְלֹא מַצִּילָה עַל לוֹמְדֶיהָ וּמִשְׁפְּחֹתָם, מִכָּל מִינֵי אֲסוֹנוֹת רח"ל בִּגְלַל "רֹאשׁ הַפְּעוֹר" שֶׁל נְשׁוֹתֵיהֶם, הֶחָבוּשׁ בְּפֵאָה הַנָּכְרִית לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. כִּי הַפֵּאָה שֶׁבְּיָמֵינוּ מוֹשֶׁכֶת אֶת עֵין הָרוֹאִים, וַאֲפִילוּ הַגּוֹיוֹת חוֹבְשׁוֹת אוֹתָהּ לְהִתְיַפּוֹת לְעֵין כָּל. וְאֵין סָפֵק שֶׁגַּם אוֹתָם גְּדוֹלִים שֶׁהִתִּירוּ אֶת הַפֵּאָה בִּזְמַנָּם אוֹ שֶׁהִתְעַלְּמוּ מִמֶּנָּה – הָיוּ צוֹוְחִים בְּרָמָה לֶאֱסוֹר תּוֹעֵבָה זוֹ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

אִמָּא, אַל תִּשְׂחֲקִי בְּאֵשׁ! אַל תַּהַרְגִי אוֹתָנוּ עִם הַפֵּאָה שֶׁלָּךְ, עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ לִשְׂרֹף!

אִמָּא, אַתְּ יוֹדַעַת לָמָּה תָּלוּ אֶת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בְּבַת אַחַת? כִּי הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם הָלְכוּ בְּפֵאָה נָכְרִית (אֶחָד הַצַּדִּי

…