פניני החכמה - חכמת הקבלה למתקדמים

פניני החכמה: לא כצורנו צורם

מאת אהרון אתר הסולם

"לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים" (דברים ל לא). כי כל עובדי אלילים צורם ברשותם, כי יוכלו לתעב נפשם בכל שיקוציהם וצוריהם בידם, כי כיון שנדבו מרכושם על אלהיהם פעם אחת, נשאר אלהיהם  בידם לעולם, מה שאין כן צורינו, אינו ברשותנו, אלא מזדמן ושוכן עמנו באותה עת שאנו עושים רצונו, ומקיימים מצותיו בכל תנאם, ואפילו הזוכה לשלימות גמור באותו רגע, כששוכח אפילו תנאי מצוה אחת, הרי נמצא מרוחק בתכלית הריחוק, כמ"ש,  (יחזקאל  לג יב) "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו". (בעל הסולם – פרי חכם שיחות קודש: שכל הפועל)

בהמשך על הכתוב העמוק מאוד והמורכב הנ"ל נשאל מספר שאלות:

א. האם המצב מגיע מלמעלה או תלוי בנו?

ב. האם הצורה מגיעה מלמעלה או מאיתנו?

ג. אם אנו אומרים שהמצב מגיע מלמעלה כיצד אנו אומרים פה הפוך שדווקא הצורה לא ברשותנו, ועוד תמוה אצל עובדי אלילים צורם ברשותם ח"ו?

ד. מה זה המסחר הלא משתלם הזה? מדוע שחסרה מצווה אחת מאבדים את הכל?

ה. מה יותר קרוב לתחתון? המצב או האור (אם שניהם מגיעים מלמעלה)

particles

נפתח במשפט חזק ויסודי שכולל הכל בתוכו, היסוד של הכול מתחיל את הכל וכולל את הכל:

"השם בורא מתייחד רק על החידוש, דהיינו המצאת יש מאין שהוא בחינת חומר של הכלים בלבד המוגדר בבחינת הרצון לקבל שבכל מהות שבהכרח לא היה זה בעצמותו יתברך בטרם הבריאה"

יש הרבה כוחות וממשלות לבורא, אין קץ ואין סוף, אבל האמת הייחודיות העיקרית שלו הינה שהוא בורא!

ובורא זה אומר יש מאין, הבריאה מחולקת לצד הבורא שבבריאה וצד הבריאה שבבריאה.

המצב: {המצב הינו החומר שמגיע מלמעלה, כמו העיגול, או כמו המציאות שניתנה לנו} אין לנו שליטה עליו

והוא ניתן מלמעלה בבחינת יש מאין. (זה מורגש מאוד בצד ההכרעה אצלינו)

הצורה (ההתייחסות, הנפש): היא ניתנה לנו לעבודה, דהיינו הצורה שאני נותן לרצון, זה ניתן לי כמקום בחירה.

איך אין זה מספיק, גם אם אכין את הכלי הראוי (כלים דהשפעה, בעל מנת להשפיע) שהיא הצורה שנותנת הזדמנות לקשר עם הבורא, עדיין המילוי של הצורה, ההארה, לא תלויה בי, היא מגיעה מהעליון.

לכן אומר לא כצורנו כצורם, כי צורם של עובדי אלילים, דהיינו שעובדים את הפרטיות שברשותם שהינה רשות הרבים, (הבעל מנת לקבל) לכאורה השתוקקות ברשותם, אך השתוקקות לבד היא דבר מת, ולא יכולה לעמוד בפני עצמה לכן גם ברגע האמת הבעל נוטש אותם ובוגד בהם.

מה שאין כן צורנו אינו ברשותנו, דהיינו הכלל ההארה מגיעה מהעליון, אני יכול לעשות הכל אבל הוא לא חייב לתת לי, אין זה מדע, הפרטים לא יכולים להכריח את הכלל. לכן אפילו מי שזכה לשלמות גמורה ויש לו את כל הפרטים שצריך, אם איבד את הכלל (שהכלל מגיע תמיד מהעליון מחדש) הרי זה מרוחק בתכלית הריחוק. {כי פרטים בלי כלל לא עוזרים כמו אצל העובדי אלילים שהינם אוסף של פרטים}

Cosmos

על זה אנו שואלים, תחליט בד"כ אומרים שהצורה מגיעה מלמעלה ועכשיו אמרת לי המצב, אז האם המצב מגיע מלמעלה או הצורה ומה יותר קרוב אלינו?

אז יש ב' חילוקים.

א. יש מאין על דרך החומר.

ב. יש מאין על דרך הצורה.

המצב הינו יש מאין על דרך החומר, והתלבשות האור הינה יש מאין על דרך הצורה (כמו הבריאה שביצירה) .

שניהם מגיעים מהעליון ולא תלויים בנו, העבודה שלנו הינה על ההתייחסות למצב על כוח המסך, שזה נותן לנו הזדמנות לייצר צורה ולקבל את המילוי שמגיע מהעליון.

אמר הרב אדם סיני באחת השבתות (ממה שאני זוכר את דבריו) שהתנועה בעולם היא תנועה של צורה, התקדמות צורנית. כל הקוסמוס מתקדם לזה, והמציאות מתאימה את המצבים בהתאם, אך המצב לא מעניין אותנו מצד עצמו, וממילא אין שליטה עליו והוא ומגיע מלמעלה. כדאי לנו להצטרף לתנועה הצורנית ובכך להתקשר לבורא.

Cygnus_X-1

עוד חילוק יפה: יש ג' בחינות: עיגול –  מסך – אור.

העיגול הינו כמו המצב שמגיע מלמעלה {הכלי, החומר},

המסך הינו ההתייחסות שלנו, העבודה של התיקון, והוא ניתן לרשות של התחתון (לייצר כלים דהשפעה, בעל מנת להשפיע)

התלבשות האור (הצורה, הכלל)- המילוי של הרצון, ההשפעה עצמה מגיעה מהעליון בצורה פלאית.

מביא בחלק ב':

"וז"ס מ"ש בתקונים הפוך רצון ותשכח צנור עכ"ל. והיינו כדאמרן, שהצנור בהיותו בבחינת מסך, שפירושו צמצום בשליטה, דהיינו שמעכב רצונו מלקבל בבחינה ד' מכח העליון השולט עליו, הריהו ההפך מן חומר הכלי עצמו, דהיינו הרצון לקבל, כי מעכב את עצמו מלהפיק את רצונו זה. וע"כ רמזו הפוך "רצון ותשכח צנור". כלומר, שענין הצנור הוא הפוך מהרצון, שהרי כופה רצונו ועושה ההיפך ממה שרוצה. ולכן תמצא בכל הדרושים והכתבים, כשאנו רוצים לכנות ולהדגיש ענין הסתלקות האור מבחי"ד, אנו מכנים זה בשם צמצום. וכשאנו רוצים להדגיש כח הצמצום הנוסף מצד אור הקו שלא נתפשט לבחי"ד, אנו מגדירים אותו בשם מסך שהוא כח מעכב של האור שלא יתפשט לבחינה ד'. וכשאנו מדברים על כללות הכלי, דהיינו הכלי והמסך ביחד, מגדירים אותו בשם צנור. וכשמדברים על אור וכלי והמסך ביחד, דהיינו באור המלובש במידת הצנור, מגדירים אותו בשם קו. וכשמדברים על כלי שאין בו מסך, מגדירים אותו בשם עיגול."

לכן צינור לבד לא מספיק, עיגול לבד לא מספיק, מסך לבד לא מספיק, צריך קו.

דהיינו השתוקקות, הכוונה, העבודה הפנימית – והאור שמתלבש בהם- שמגיע מהעליון.

סיכום:

המצב מגיע מלמעלה ואין לנו שליטה עליו, כמו כן התלבשות האור מגיעה מלמעלה ואין לנו שליטה עליה.{אבל היא יותר קרובה אלינו כי שמה יש לנו הזדמנות להתקשר אליה בצורה סגולית}

מה שבידנו הינה ההתייחסות למצב (המסך) ההזדמנות לעשות עבודה, ולקוות ולהתפלל שהבורא יסייע בידנו.

נכון להצטרף לתנועה הצורנית בעולם שהיא יותר קרובה אלינו ויש לנו הזדמנות להתקשר לבורא דרכה.

בהצלחה.

Show More

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close
Close